החלטה בתיק בש"פ 5397/13

א.             ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא י' אלון) מיום 21.7.13 בתיק מ"ת 28409-06-13, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הפרשה עניינה בעיקר עבירות הקשורות בנשק.

רקע

ב.             ביום 13.6.13 הוגש כנגד העורר, חייל כבן עשרים, ובן דודו (להלן מור) כתב אישום הכולל שני סעיפי אישום (ת"פ 28384-06-13), ובמסגרתו יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ייצור וסחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין וחבלה בכונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(4) לחוק העונשין. לעורר דנא שויך האישום הראשון בלבד, בו נטען כי במשך תקופה במהלך שירותם הסדיר בצה"ל נהגו העורר ומור ללמוד על חומרים נפיצים מעיון באתרי אינטרנט, לרכוש את הרכיבים הנחוצים להרכבה של מטעני חבלה, לערוך בהם ניסויים ולהרכיב מטענים במחסן ביתו של העורר במטרה למכרם ולהרויח כסף.

כעולה מכתב האישום, כחלק מחקירה של מצ"ח בעניין ייצור וסחר של מטענים יצר סוכן סמוי קשר עם מור במסגרת שירותו הצבאי. נטען, כי משסיפר הסוכן למור ביום 8.5.13, שיש לו חבר המשרת בחיל ההנדסה, נקב מור בחומרים שונים המשמשים לבניית מטענים, וביקש מן הסוכן שישאל את חברו אם יוכל להביא לו את החומרים. למחרת העביר מור לסוכן רשימת חומרים שיעביר ל"חברו", וסיפר לו, כי הוא בונה מטעני חבלה, הסביר לו כיצד עושים זאת וסיפר כי הוא נוהג לעשות ניסויי פיצוץ. כן סיפר, כי השתמש במטענים בעבר וכן מכר מטענים.

כנטען, הסוכן סיפר למור, כי גיסו מעוניין לקנות מטענים, והגיע לביתו עוד באותו יום יחד עם מפעילו (להלן המפעיל או ה"גיס"), שהוצג בפני מור כגיסו. סוכם, כי תחילה יקנה ה"גיס" ממור מטענים במחיר של 4,500 ש"ח לאחד, ולאחר שיקנה ממנו מספר מטענים ירד המחיר ל-3,000 ש"ח למטען. עוד הבטיח מור ל"גיס" שאת המטען הראשון יתן לו ללא תמורה לצורך נסיון. נטען, כי בהמשך לסיכום האמור נפגשו מור והסוכן ביום 16.5.13 עם ה"גיס", שהגיע בלוית שוטר, אשר הוצג למור כאיש הקשר שלו (להלן השוטר או "איש הקשר") בכל הנוגע לייצור ולרכישה של המטענים. באותה פגישה הסביר מור לנוכחים על מנגנון המטען, כיצד יש להפעילו וכי יש למקמו מתחת למושב הנהג ברכב שאותו מעוניינים לפוצץ.

לפי הנטען בכתב האישום, משעידכן מור את העורר באשר לקשרים שנוצרו בינו לבין ה"גיס" ו"איש הקשר", קשרו השניים לייצר מטענים ולמכור אותם ל"איש הקשר", וביום 20.5.13 בסמוך לשעה 2200 מסר מור ל"איש הקשר" את המטען הראשון שהרכיבו לשם כך במחסן ביתו. נטען כי, במפגש שהתקיים יומיים לאחר מכן, בינו לבין ה"גיס" ו"איש הקשר", תידרך אותם מור שוב לגבי אופן ההפעלה של המטען והבטיח להם שזה "בטוח יתפוצץ", והם סיכמו מחדש על מחירי המטענים. כנטען, כשאמרו לו שהם מעוניינים שהמטען יהרוג אנשים ולא רק יפצע אותם, שב והסביר להם היכן למקם את המטען ברכב המטרה. למחרת התקשר "איש הקשר" למור והזמין ממנו שלושה מטענים. בכתב האישום נטען, כי מור והעורר הרכיבו שלושה מטענים במחסן, ובמהלך תהליך הייצור ערכו ניסוי פיצוץ שגרם לדליקה מקומית. ביום 28.5.13 בסמוך לשעה 2200 קיבל מור מידי "איש הקשר" מחצית מן התשלום בעבור המטענים, ולמחרת קיבל את המחצית השניה, לאחר שמסר את שלושת המטענים. מייד לאחר מכן נעצרו מור והעורר על ידי משטרת ישראל, ובחיפוש שנערך במחסן נתפס ציוד רב, ששימש אותם לייצור והרכבה של מטענים, כך נטען.

ג.            עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר ומור עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, בעילה של חשש לסיכון בטחון הציבור, לפי סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996; זאת נוכח התמונה המצטיירת ממעשיהם ומחומר הראיות, ולפיה היו אדישים לפגיעה הצפויה בחיי אדם ולפגיעה הפוטנציאלית בעוברי אורח חפים מפשע. בין הראיות שבידי המשיבה ישנן הודעותיהם, דו"חות הפעולה של הסוכן, המפעיל והשוטר והאזנות סתר שבוצעו באותה תקופה.

ד.            בדיון ביום 26.6.13 הסכימה באת כוחו של העורר, כי בגין העבירות המיוחסות לו קמה נגדו עילת מעצר, וכי בידי המשיבה תשתית לכאורית הקושרת את העורר לעבירות אלה, אולם ביקשה כי ייערך בעניינו תסקיר מעצר כדי לבחון אם ניתן לתת מענה לתכלית המעצר באמצעות חלופה. בהחלטתו מאותו יום ציין בית המשפט המחוזי, שחריגים מאוד המקרים בהם ניתן להפיג את המסוכנות הטבועה בעבירות המיוחסות למור ולעורר באמצעות חלופת מעצר; וזאת ביתר שאת כאשר ביסוד מעשיהם עמד בצע כסף. עם זאת, משנקי עברם מפלילים ונטען כי קודם למעצרם ניהלו אורח חיים נורמטיבי, הורה על עריכת תסקיר שיבחן את רמת המסוכנות הנשקפת מהם ואם ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר.

ה.           כעולה מתסקיר מיום 18.7.13, הוריו של העורר נפרדו על רקע התנהגות אלימה של אביו כלפי אמו, ואמו חולה במחלת מניה-דיפרסיה ומטופלת בכך בקביעות. שירות המבחן התרשם כי לעורר יכולת טובה להסתגל לשינויים, להתמודד עם קשיים וסיטואציות מורכבות, תוך הפעלה של שיקול דעת מדוד והיעזרות בסביבה. שירות המבחן התרשם מיכולתו של העורר לתפקד באופן תקין במסגרות השונות חרף קשיים משפחתיים ניכרים, ומנטילת האחריות על משפחתו בהיותו הבכור מבין ארבעה אחים. עוד התרשם שירות המבחן, כי המדובר בהליך משמעותי והרתעתי בעבור העורר, כי הוא חש בושה ממעורבותו בפלילים ומסוגל לגלות אמפתיה כלפי נפגעים פוטנציאליים ממעשיו. שירות המבחן העריך, כי ניתן יהיה לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מן העורר באמצעות חלופת מעצר המרוחקת ממקום מגוריו, שתאפשר לו להמשיך ולבחון את התנהגותו, ובחן את החלופה המוצעת בבית דודתו בחולון, בפיקוחן שלה, של בת זוגתה ושל אמה. צוין, כי דומה שהמפקחות המוצעות מעורות היטב בחייו ומכירות את המורכבות המשפחתית, וכי בעוד מגנות הן את מעשיו נוהגות הן בו בסובלנות. עוד התרשם שירות המבחן, כי המפקחות המוצעות מבינות את האחריות הכרוכה בפיקוח מעצר והמחירים האישיים שיידרשו מהן, וכי הן עשויות להוות השפעה חיובית על העורר. לפיכך הומלץ על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת בתנאי מעצר בית מלא, תוך קביעת חלונות להתאווררות מדי יום, איסור להיות בשדרות ולקיים קשר עם מעורבים אחרים, ובלוית צו פיקוח מעצרים שיוטל עליו למשך חצי שנה.

ו.             בהחלטתו מיום 21.7.13, לאחר שנדרש בית המשפט המחוזי לתסקיר המעצר ולטענות הצדדים, קבע כי נוכח חומרתם המופלגת של המעשים המיוחסים לעורר, לא יהיה בחלופות המוצעות כדי לתת מענה לתכליות המעצר בעניינו; זאת, הואיל וייצר יחד עם מור מטעני חבלה במטרה למכרם לאחרים, בידיעה שייעשה בהם שימוש למעשי אלימות ברמה הגבוהה ביותר. הוטעם, כי מכך שהדברים נכונים ביתר שאת כלפי מור, שמעורבותו בפרשה היתה גבוהה יותר, אין הם מאבדים מתוקפם ביחס לעורר. בית המשפט המחוזי סבר, כי בתסקירי המבחן לא הוערכה כראוי המסוכנות הנשקפת ממנו, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.     

הערר והדיון

ז.              מכאן הערר, ובו נטען בעיקר כי לא ניתן משקל ראוי לתסקיר המעצר המבטא את האיזון בין המסוכנות הטבועה בעבירות המיוחסות לעורר לבין נסיבותיו האישיות הקשות וסיכוייו לשיקום. נטען, כי החובה לבחון חלופת מעצר היא מוחלטת, והיעדר התייחסותו של בית המשפט המחוזי לחלופה שהוצעה באופן קונקרטי ותכליתי, בהתייחס לנסיבות הספציפיות דנא, אינה עולה בקנה אחד עם חובה זו. כן נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי לתת דעתו על כך שהעורר נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה עליהם, וכן על הפערים בין חלקו של העורר בעבירות לבין חלקו של מור בהן שלא באו לידי ביטוי במסגרת החלטתו. עוד נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי לתת משקל לכך שמרגע שנעצר שיתף העורר פעולה באופן מלא עם חוקריו. נטען, כי מכלול השיקולים מצביע על כך, שניתן יהיה לאיין את המסוכנות הטבועה במעשיו של המשיב באמצעות חלופת המעצר שהוצעה, ומטה את הכף לכיוון זה.

ח.             בדיון טענה עו"ד טובול לעורר, והטעימה את עברו הנקי ואת גילו הצעיר. כן ציינה כי העורר עצמו לא היה בקשר עם הסוכן הסמוי, ונגרר למעשים על-ידי בן-דודו. צוין כי מדובר בחלופה מרוחקת וטובה; והעורר נכון לאיזוק אלקטרוני. אציין כי הצדדים החלו לטעון לראיות, והודעתים, כי משאין מחלוקת בדבר הראיות לכאורה. כתב האישום הוא בסיס הראיות הלכאורי, ועל כך לא היתה מחלוקת.

ט.             עו"ד בן ארויה טען למדינה, כי לא כל החומר עמד לפני שירות המבחן בהמלצתו; העורר טען ליצירת מטענים בשל רצון לרווח כספי בעקבות מצב כלכלי קשה, וכי מדובר בהתנהגות עבריינית באשר לייצור מטענים והסחר בהם; המדינה מטילה גם ספק ביעילות הפיקוח המוצע.

הכרעה

י.              לא יתכן חולק, כי מדובר בעבירות לכאורה שבשפל המדרגה הפלילי והמוסרי.  גם בלא עיון בכל ראיה, הסיפור שמספר כתב האישום, המהוה בסיס הראיות לכאורה, הוא קשה מנשוא. פשיטא כי עילת מעצר של מסוכנות קיימת ואין חולק. אלא שחזקה עלינו מצוות חוק המעצרים בסעיף 21, לפיו ייעצר נאשם אך אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה. בבש"פ 5353/07מאור כהן נ' מדינת ישראל (2007) נזדמן לי לומר כי "דברים אלה אינם פשוטים. האינטואיציה הערכית והמוסרית מתלבטת בין חזקת החפות לבין שאט הנפש הטבעי, האינטואיטיבי, מכך שאדם שאולי עתיד לשבת שנים ארוכות במאסר משוחרר... ואולם, המחוקק ביקש ליתן משקל מיוחד לחזקת החפות ..." (פסקה ו(3)). ועוד נאמר שם, בפסקה ו(6) כי "המיוחס לעורר בנסיבותיו בהחלט מגלה לכאורה אופי רע ושפלות מוסרית", אבל "האם עלינו להניח כי אחרי המהלומה שספג עם מעצרו - בבור שכרה לעצמו, על-פי הראיות לכאורה, ושעה שהוא עלול להיות צפוי למאסר ממושך, יהין בשעת המשפט לעשות מעשי עבירה". באותו עניין היה מדובר בפרשת רצח (שלבסוף הורשע בה העורר ובעבירות אחרות) ובבעל עבר "כמעט נקי". דומה שהדברים יפים לענייננו.

יא.           בנידון דידן המדובר בבעל עבר נקי, שלפי תסקיר שירות המבחן מיום 18.7.13 הוא בעל רקע משפחתי קשה כאמור, שהצליח, חרף כל אלה, לסיים לימודי תיכון (הוגש לנו בדיון מכתב מן הצוות החינוכי של בית הספר אותו סיים בשדרות, ותוארו בו מעלות ומורדות, והשורה התחתונה היא "אדם טוב, אך בעל נטיה להתמסר בקלות לדעת חבריו ולסובבים אותו בלי יכולת של הפעלת שיקול דעת, תום ונאיביות מאפיינים את אופיו). כנזכר מעלה "השורה התחתונה" של שירות המבחן היא המלצה על החלופה הנזכרת, ולרבות יציאה של שעות להתאווררות.

יב.           גם בית המשפט קמא הבחין, והדבר עולה בבירור למדי מכתב האישום, בין המיוחס לנאשם האחר לבין המיוחס לעורר, אף כי גם הוא חמור מאוד.

יג.            שירות המבחן ציין כי התכוון לפנות למפקדי העורר בצבא, אך הדבר טרם נעשה, והעורר גם עבר לדבריו תפקיד ובסיס וטרם התאקלם במקום החדש, ועל כן לא מסר פרטי התקשרות.